תקציר

משפחה אמריקאית, ג׳ון, קלארה, ובנם כריס, מתגוררים עם פרוואטי, נגרג׳אן ובתם וואלי בבית ספר למוזיקה וריקוד בטמיל נדו, הודו. ג׳ון מוזיקאי, מלא בהשראה מהמוזיקה ההודית הקלאסית. כריס ו-וואלי הם בלתי ניתנים להפרדה, לומדים הכל מהטבע ומהוריהם. קלרה מתחלה לקנא בהשפעת פרוואטי על ג׳ון וכריס, והיא מחליטה להתרחק, ובסוף נפרדת מג׳ון ועוזבת עם כריס. ג׳ון שבור לב, מוצא נחמה רק במוזיקה שלו.

ג׳ון שבור לב, מוצא נחמה רק במוזיקה שלו. לאחר שתים עשרה שנים, כריס חוזר- רקדן צעיר, עם צורך לוהט להתחבר שוב לאביו ולרפא עצמו מטראומה עמוקה. וולי, חברתו מילדות, עכשיו רקדנית יפה ומוכשרת. למרות שכריס מתרעם על פרוואטי ונגרג׳אן, בגלל תפיסתו של חלקם בפרידת הוריו, הוא מגלה בחברות של וואלי אמת שמביאה לו נחמה, יחד עם תחושה עצומה של בגידה. הסצנה של ריקודה של פרוואטי לאור הירח נהית ליצירת מופת חושנית, כשהמצלמה, מוכנה להפתעות, מצלמת אותה רוקדת עם ספונטניות מופלאה.

קולו של אביו טיזר

צוות השחקנים העיקרי

צוות השחקנים התומך

הצהרת המפיק

״! הסרט מייצג הגשמה של הבטחה, מאב לבנו, של חיבור ללא גבולות, ואהבה שמנצחת. זה נדיר לראות כל כך הרבה תשומת לב לפרטים, עם תסריט יוצא דופן, צוות שחקנים מושלם, מוזיקה וריקוד מרתקים, לוח צבאים מקסים, צילום מרתק, ועוד. אני מבחין שזו השקעה משכנעת. שתביא התעניינות רחבה, שפותחת לבבות מעבר לגבולות תרבותיים ואזורי זמן. זה מעורר אצלי אימון שכל מה שאנו עוברים בחיים יוביל, בסופו של דבר, לשגשוג ואושר בשבילנו ובשביל כל העולם.
- שנקר קירו

צוות ההפקה

מוזיקאים

הצהרת הבמאי

במצבים הכי פשוטים בחיים, ובכל הבעיות והצרות העומדות לפנינו, טמונה האפשרות להתפתח ולמצוא מרפא. נסיבות החיים, כגון פרידה כפויה מאהובים, מזינות את הצמיחה ומביאות מתנות, שאותן רק אנחנו יכולים להעניק לעצמנו. שבירת הגולם הכרחית כדי שהפרפר יפתח את כוחו של כנפיו. המסע לאחור עלול להיות קשה, מלא בשדים פנימיים להתבגר עליהם. אך הדבר כדאי, כי תוך כדי אנו לומדים לסלוח ולגלות את האהבה האמתית. בחיבוק של התחלות חדשות, אנו מכירים בעובדה שאם יש אהבה, אין פרידה. לעורך הזמן, ולמרות המרחקים, תמיד היינו יחד.

הבמאי מדבר

לא משנה כמה זמן אתה מחכה לסרט הזה. מגיעה נקודה בזמן בה התסריט עליו עבדת מוצא אנרגיה משל עצמו להתקדם במשימתו ולהפוך לסרט. חיכיתי לרגע הזה, ואני שמח. ואז, זה לא היה קשור לאחרים – אם חשבו שהתסריט שלי מרגש או מספיק מעניין. לעיתים קרובות, הם חשבו שהוא לא. אך הסיפור התחנן לצאת. הייתה להבה בוערת בתוכי. או נגיד שהייתה זרימה של נהר שאין לעמוד בפניה, שהכילה כל התחושות של כל הדמויות. ומשהו בתוכך מודע לכל אבן זעירה בתחתית הנהר. זה מעין אחדות עם מה שכתבת. התסריט הפך להיות אך ורק נקודת ייחוס עבור הצוות שלי. לא הייתי זקוק לו.

היום, כשבדיוק סיימנו את הסרט, אני מרגיש את שימחת ההגשמה, שעשיתי סרט להתגאות בו. סרט שלעולם לא נתעייף מלראות, שוב ושוב. זו שמחה שאנו מצפים לשתף אותה, עם כל העולם.

עבדתי עם אנשים בעלי אותן המיומנויות כמו הדמויות שהם גילמו. הם פשוט היו צריכים להיות מי שהם, במקום לשחק ולהפוך למשהו אחר. אפילו הילדים מאד קרובים לדמויות אותן הם מגלמים, בבית, בטבע ובאלמנט שלהם, בטיפוס על עצים או במשחק בבריכת הבוץ. ואז, מה הסיכויים למצוא, בשכונתי הקרובה, זמר אמריקאי אמיתי, שהוא ממש כמו הדמות שיצרתי, ביותר ממובן אחד?

יצרנו משפחה יוצת דופן – משפחה בינלאומית!

ג׳רמי רוסק, שמגלם את ג׳ון, הוא אמריקאי. המוסיקה והרוחניות ההודית מעוררות בו השראה. בדיוק איש שכזה חיפשתי.

ג׳רמי רוסק, שמגלם את ג׳ון, הוא אמריקאי. המוזיקה והרוחניות ההודית מעוררות בו השראה. בדיוק איש שכזה חיפשתי. ג׳וליה קוך, שמגלמת את קלרה, היא שוויצרית-גרמניה. בזכות אהבתה להודו, היא קורנת הודיות ממשית, יחד עם טווח רגשי שהופך את הופעתה כה בלתי נשכחת.

צור ירדני וים ירדני, שניהם מישראל, מגלמים את כריס, בן שבע וכריס בן שתים עשרה. הם אחים, והוריהם מעודדים אותם להיות כל מה שהם יכולים להיות, חזקים, עצמאים וחופשיים בצורה יוצאת דופן.

אשה בולה, שמגלמת את הילדה וולי, במקור מגוג׳רט. היא רקדנית מוכשרת, בעלת יכולת להפוך לדמות אותו היא משחקת. תמיד מרוכזת, למרות השעות המאוחרות, ותמיד מגיבה בחיוב, היא הייתה השראה לכולם!

סדנה סדסיבם, שמגלמת את וולי כילדה קטנה, היא טמילית. היא רק צריכה לחייך כדי שלא תסתכל לשום כיוון אחר. היא חייה באורוביל וכיף לבלות איתה, בעיקר בגלל הפטפוטים האינסופיים שלה!

סרימוי רוסגר, שמגלמת את אמא של קלרה אמילי, היא בנגלית. רקדנית אודיסי מוכשרת, נדיבה ועדינה באופן טבעי, אך מצליחה לגלם דמויות בעלי אופי לגמרי אחר.

אלוה אוטו, שמגלם את אבא של קלרה, ג׳ושוע, הוא אוסטרי. שחקן במה יוצא דופן עם חוש זמן מדהים. אדם רוחני מאד, ובן זוגו של סרימוי גם בחיים.

כריסטופר גוגוסמי, שמגלם את כריס, הוא חצי בריטי, חצי טמילי, וגם אוסטרלי! זו חוויה מרגשת לראות אותו רוקד. הוא פרפקציוניסט, שואף להבנה עמוקה של דמותו, וכתוצאה, תרם הרבה להתפתחות התסריט.

סודהרמה ווייטיאנטן, שמגלמת את וולי, במקור מקרלה וטמיל נדו. היא רקדנית בהרטנטיאם מוכשרת, ולראותה על הבמה ועל המסך זה תענוג אדיר! היא רוקדת בצורה טבעית, מתונה ומלאת ניואנסים... היא ממש מציאה!

פ.ט נרנדרן שמגלם את אבא של וולי, במקור מאנמנגד, שבקרלה. הקדיש את חיו לריקוד, בתור מורה בקלקשטרה, לאחר שסיים את לימודיו. מאז, נהיה מורה מבוקש מאד, עם תלמידים ברחבי העולם. שחקן טבעי למדי, עם קול ונוכחות במה נהדרים.

אשוויני פרטפ פאוור, שמגלמת את פרווטי, במקור ממהרשטרה. היא היתה ההשראה לדמות של פרווטי, בגלל מי שהוא, בחיים האמיתיים. רקדנית ואמנית עם רוח חופשייה, היא תקסים אותך עם האיכות הלירית של ריקודה, האיכות האמנותית של הציורים שלה והפרטים של היפוי האישי שלה. היא גם מתגלה כשחקנית מרתקת ומעמיקה.

Supporting Cast


ברגה בסל ו-ס.ק בלגופלן הם מורים, אגדות משל עצמם, מוכרים בקרב תלמידי הבהרטנטיאם. כקאוסליה וג׳נקה ממחישים את פתוס ההפרדה מסיטה, אותה הם אוהבים בצורה עמוקה.

תמיד נהניתי להקשיב לקולו של-ס.ב רמקומר! הוא ידיד וותיק וחבר לכיתה שנכנס לעסקים ופיתח את אתר הנופש ואקולוגי הראשון בהודו. סבפטי, הדמות אותו הוא מגלם, צריך לשמור עין על העסקים ולדאוג שהאמנים נשארים פופולריים, למרות דעתם הבלתי שגרתיות.

פרווטי מנון, רמה וונוגופלן וסריגנגה הן אלות אמתיות! בלי צחוק! הן הופיעו בנס, להשתתף בשיר שחוגג את סיטה ההרה. פרווטי ורמה שתיהן מורות ורקדניות בהרטנטייאם. סריגנגה זמרת קלאסית.

לא יכולנו לבקש ווישוה מתאים יותר מאננד סטנרן, שחקן ורקדן שמתגורר ממש בשכונה שלנו. היינו זקוקים ברקדן ברמה שלו כדי לעבוד עם סודרמה וכריסטופר.

הייתי צריך שהעורך שלנו, שאוריה פרטפ סינג, יוביל אותי לגרסה קצרה יותר של הסרט, מבלי לאבד ממהותו הפואטית. הגרסה הארוכה יותר היא קצת יותר מ-142 דקות ומכילה את כל הסצנות שבתסריט. בזכות סאוריה, הגענו לגרסה של קצת פחות מ-105 דקות- גרסה שעדיין מספקת את החוויה שאני רוצה להעניק לקהל הצופים שלי.

העורכת קירטנה מורלי, עם נוכחותה הרגועה והמתמידה, היתה נוכחת באתר בזמן הצילום ולכן היא היתה מכוונת היטב לקצב הנרטיב. בחודשים שלאחר הצילום, בזמן עריכת הסרט, היא הוכיחה עצמה כמשתפת פעולה ברת יכולות ויעילות.

אין הרבה אנשים בעלי יכולת הקשבה טובה יותר מאשר שותפי לצילום, גֿ גנסון (אם לא מחשיבים את מהנדס קול האתר!) בעל חוש חד לאנשים ולזרימת האנרגיות השונות, הוא היה יכול לתעל את היצירתיות בצורה יעילה כן ואת האנרגיה של עמיתנו הצעירים ווישל באווה ופראנק שארמה.

על אלנגובן רנגה, מהנדס הקול, כבר דיברתי כשהזכרתי את הקושי בלעבוד עם קול חיי. אנו מוקירים לו, ולמפעיל המיקרופון, ס. קלייצ׳לבן, אודות ההקלטה החרוצה, לא רק של הדיולוגם, אלא גם של האווירה והאפקטים. העבודה בפוטסט פרודקשן היתה הרבה יותר קלה בזכותם.

עוזר צלם קולנוע ווישל באווה הוא נכס, בזכות יכולתו למצוא פתרונות לבעיות טכניות, תחת מתח של הסרטה מתמשכת. ווישל, יחד עם עוזר צלם קולנוע פריאנק שרמה, היו המשענים העיקריים של ההפקה, בזכות הבנתם של תאורה, ויכולתם להפעיל את הרונין והמנוף הנייד.

דיוויה גוסוומי מעצבת תלבושות פעילה, שעבדה בהפקה הגדולה ״חיים של פיי״ מאת אנג לי. אחראית על האספקט האמנותי והתלבושות, היא עבדה צמוד לאשוויני כדי ליצור את לוח הצבעים אותו רואים בסרט. היא שיטתית, עם יכולת לחזות ולארגן כל מה שנשכח מרשימת האמנות ואביזרים, ויצרה אווירה נפלאה בזמן העבודה בסרט.

ובסוף, העוזרים שלי, פרנש בלגופלן וסובייה. הם עבדו יותר קשה מכולם, אך לא תמיד הבינו מה עשו בפועל. באתר הצילום, בו היה חסר אנשי הפקה, הם לקחו הרבה מהאחריות שהיה אמור להיות אחריות של מנהל ההפקה והצוות שלו. הם היו האחרונים ללכת לישון והראשונים להתעורר ולדאוג שנתחיל בזמן. הם סייעו בשקט את עבודת הסרט במובנים רבים, נראים וגם בלתי נראים.

אני מוקיר תודה לכל אלו, שעזרו למסע זה להיות כה מיוחד ומשמעותי.
בהודו יש חוויה של ״לשחות נגד הזרם״, בגלל רמת הרעש הכללית, בכל רגע ומכל מקום. יש כאלו שמתים מהניסיון, יש אחרים ששורדים. שרדנו בזכות האמונה וההתמדה של הצוות. אלנגובן, מעצב הקול, דאג שלא נתפשר בעניין איכות הקול המוקלט.
כשמדובר בסרט כה עשיר במוזיקה וריקוד, הגיוני שסינוי ג׳וזף, מהנדס הקול שאחראי על ערבוב הקול הסופי, בעצמו רקדן! כמובן, לא הייתי מודע לכך כשהצטרף לצוות לראשונה. היה תענוג לעבור עם בן אדם כה רגיש לנושא הסרט.
וודנט בהרדוואג׳ לא היה כל כך בחירה, אלא גורל. אהבתי את האיכות הרוחנית של המוסיקה שלו מהיום שהקשבתי לו לפני מספר שנים. הקול של פרווטי בסרט הוא של בינדומליני. הקול שלה מזכיר לי את קולה של זמרת גדולה אחרת, מ.ס סובולקשמי. עוצמתית ועילאית!

מלחין המוסיקה מדבר



כאילו אני משתף עם קרטיקאיין קירובקראן מערכת יחסים על פני כמה גלגולי חיים. זה כל כך מיוחד. יש לנו המון במשותף, שמעורר השראה מעשיר את שאנחנו יוצרים. הוא הוא חובש כמה סוגי כובעים ביצירת הסרט הזה - מפיק, כתב, במאי ותמלילן! בתור באמי הסרט הוא אדם עם בהירות וחזון עצום. המוסיקה של "קולו של אביו" נוצרה מתוך האנרגיות הקולקטיביות של בוקר אחד מיוחד מלא בהשראה, במפגש של מילותיו של קרטיקאיין, ומילות התסריט שלו, עם הרגשות שלנו. זה היה קסום!

זה היה נפלא לעבוד עם פ.ט נרנדרן בהלחנת המוסיקה של הריקוד בסרט. זו הפעם הראשונה שחיברתי עבור רסיטל ריקודים קלאסי. נרנדרן, רקדן, זמר ומורה מחונן עזר לי להוציא את המנגינות לדרמה סנסקריטית מהמאה ה -8, שכותרתה "אוטרארמאצ'אריטה", מאת המחזאי, בהאבהוטי. שוב, כמו במילותיו של קרטקייאן, השירים לדרמה יצאו בצורה ספונטנית ביותר, בבת אחת, בזמן שכולנו ישבנו יחד, בקאוואדי.

לעבוד עם אשוויני פרטפ פוואר זה כמו לעבוד עם עצמי, כי שנינו מתמידים במחויבות שלנו לשלמות. אני עדיין זוכר רגע באולפן שלי, כשאשוויני הקליטה אותי מדקלם שורה בסנסקריט, כאשר ראמה כמהה לסיטה. הקלטנו את השורה הזאת לפחות עשרים פעם או יותר, כדי להוציא את הרגש הנכון. ולבסוף, כשהצלחנו, היה מרגש למדיי, כאילו נתנו קול לאבל של ראמה!

בינדו מליני נריאנסוומי היא האמנית שאיתה אני משתף פעולה לעתים הקרובות ביותר. היא הקול של פרוואטי בסרט. קול ספוג בדבש, ורווי שמש! זה קול שמקיף זמנים, משתהה בהוויה שלך, הרבה אחרי שסיימת לראות את הסרט. היא תורמת הרבה מעבר לקולה המדהים, כאמנית, כיוצרת משותפת, וכמלחינה עמיתה, היא שופעת רעיונות.

ג'רמי רוסק, קולו של הגיבור. בוקר אחד, בביתו של קרטקייאן, ישבנו כולנו יחד. לקרטיקייאן היתה השראה מיוחדת, וכתב את המילים בזרימה רצופה. ג'רמי ואני ניגנו יחד, וחיברנו חמישה שירים ברצף, במשך שלוש או ארבע שעות בערך. זה היה מדהים. וכך באו השירים. כשג'רמי חזר לסטודיו, כדי להקליט את השירים, היה לו קשר אישי עמוק איתם, כאילו הם שלו. הדמות 'ג'ון' התעוררה לחיים, עם שירתו של ג'רמי.

אניל סריניבאסאן, הפסנתרן, הוא בהחלט המוסיקאי הטוב ביותר שאי פעם פגשתי. הוא כמו יועץ, מורה, ואח בכור, כולם יחד. זו ברכה שהוא לקח חלק במוסיקה של הסרט. אנו מבינים אחד את השני בצורה מושלמת, ללא צורך בשימוש במילים רבות מדי. יש לו הבנה עמוקה של הרגשות, ומאחר והסרט מתרכז כל כך הרבה במוסיקה הקלאסית ההודית והאמנות, זה מקום שהוא מרגיש בבית.

נפייר פטר נבינקומר הוא גיטריסט הבס הטוב ביותר במדינה שלנו, ואחד הגיטריסטים הטובים בעולם. נבין הוא אחד מאותם המוסיקאים המוכשרים שמסוגלים לקלקל אותך עם הכישרון שלהם. איתו, כמו עם כמעט כל מוסיקאי בסרט הזה, היצירה מבוססת בעשייה משותפת.

החלילן הטוב ביותר בתעשיית הקולנוע ההודי, ואחד נבין צ׳נדר הוא בהחלט החלילנים הטובים ביותר בעולם. הוא גם מלחין, שחיבר מוסיקה עבור מספר סרטים. העבודה איתו מבוססת ביצירה משותפת. לעתים נדירות אני צריך להגיד לו מה לנגן. לאחר האזנה לשיר, הוא מנגן בדיוק איך שהייתי רוצה! זוהי תקשורת טלפתית, בצורה היעילה ביותר שיש.

את בהוואני פראסד אני מכיר כמעט 20 שנה. יש לנו נוחיות וקלות בעבודה המשותפת. אני מעריץ של סגנון הנגינה שלו על הווינה מאז ומתמיד. הוא אחד מנגני הווינה המבוקשים ביותר במדינה, עם סגנון מקורי מאד. הוא משלב ג׳אנרים רבים בנגינתו, כנגד להגדרת הנגן הווינה הקרנטי. למוסיקה שלו יש איכות גלובלית. ולמרות כל זה, הוא אדם צנוע מאוד.

אני מכיר את מ. ט. אדיטיה סריניווסאן מאז שהוא רק ילד. אני משתף איתו פעולה כבר יותר מעשר שנים. הוא מביא איכות עולמית לכלי הקשה שלו, תוך כדי שהוא מעוגן למסורת ההודית הקלאסית והעממית. מרחב העבודה שלנו הוא עם איכות של עשייה משותפת. זה היה תוך כדי עבודה עם אדיטיה שה-״טילאנה״ שלנו הפך ל-״סנטנה טילאנה״!

אקשיי אננטפדמנבן ה לחין את ה –״ג׳אטי״ עבור אינטראקציית הריקוד בין ואלי וכריס, בתור צ׳נדרקטו ולבה, וניגן בזה הן את ה-״מרידנגם״ והן את ה-״קנג׳ירה״. הוא גם ניגן את ה, -״קנג׳ירה״ בשיר המרכזי ״אש וקרח״ ויצר מוסיקה שמכילה ז'אנרים רבים ושונים, תוך שמירה על שורשיה הקרנטיים.

התבוננתי בקשבה קרטיקייאן מנגן ב-טבלה במשך מספר שנים, מאז שהוא ילד קטן - באמת ילד פלא! בכל פעם שהייתי בקאוואדי לדיון מוסיקלי ראיתי את קשבה מתאמן בטבלה שלו, יושב בפינה לבדו. המוסיקה שלו היתה הרקע לדיון שלנו. קטע אחד שהוא ניגן נתן לי רמז וויזואלי חזק. זה בדיוק מה שהייתי צריך בשביל הסרט. אני רואה את הנוכחות שלו שם, ברגע זה בזמן הקלטת הסרט, כברכה גדולה.

פרשנט טכנו ואני משתפים פעולה כבר מזה כמה שנים. לכן יש הבנה מושלמת בינינו על סוג מוסיקה שאני נהנה ליצור. הוא אדם נפלא שמבין כמה ז'אנרים של מוסיקה, ומניין הם באים. אחד ממפיקי המוסיקה המבוקשים ביותר בתעשיית הקולנוע, ובתעשיית המוסיקה העצמאית, תמיד תענוג לעבוד איתו.

ערבוב הצליל חשוב לא פחות מהמוסיקה עצמה. רק בנגיעתו נשא נבנית בלצ׳נדרן, את המוסיקה של הסרט לגבהים ועוצמות, ברגישותו היוצאת דופן.

הסרט הוסרט אך ורק ע״י מנורות LED שהופעלו ע״י סוללות המחוברות לסדרה של פנלים סולריים. בזכות זה, הייתה צריכת חשמל מזערית, בהשוואה לצרכי התפאורה הרגילים בסרט. בנוסף, כל האתרים בהם צולם הסרט היו קרובים אחד לשני. היה חיסכון רב בזמני נסיעה, תחבורה ודלק. דאגנו שהפרויקט יהיה ידידותי לסביבה.
כשעושים סרט אומנותי, מה הסיכוי שמעצב הצבע יהיה גם צייר? דבר כזה קורא רק עם מזל רב. ג. רג׳ארג׳אן, מעצב הצבע שלנו, הוא גם צייר וגם פסל, וקיבל השראה מוקדמת מאביו האמן. אשוויני, שמדקלמת בסרט את פרוואטי, אמנית גם בחיים, בדיוק כמו הדמות שלה בסרט. היא עבדה עם ג. רג׳רג׳אן, בכוונון הסופי של לוח הצבעים של הסרט. יחד הם הביאו רגישות רבה לדימויים שעל המסך.
הסרט הוסרט קרוב לקהילה הבינלאומית הנקראת אורוביל, שבטמיל נדו, הממוקמת קרוב לפונדיצ׳רי. במקום מתגוררים אנשים מוכשרים רבים, שהשתתפו כשחקנים וגם בצוות ההפקה. ישנה במקום מודעות גבוהה בנושא השפעת חיינו על הסביבה. הסרט הופק לגמרי מכוח חשמל סולרי, המסופקת ע״י חברת ״סנליט פיוצ׳ר״, באורוביל.
ישנם מספר אנשים שהודיתי להם בכתוביות הסיום של הסרט הייתי רוצה להגיד כמה מילים על כל אחד מהם

סילביין פיפלו היה שותפי במסלול הכתיבה, עבד איתי מימיי כסטודנט בפריז ולאחר מכן. כתבנו יחד. הייתי כותב סצנות באנגלית. סילביין היה כותב בצרפתית. עבדנו בעיקר על רעיונות, מקפיצים רעיונות אחד לשני, יוצרים יחד. תפיסתו של העולם דומה לתפיסתי בהרבה מובנים. שנינו הפקנו המון משיתוף הפעולה ביננו.

רסטום ברוכה המליץ שאקרא את ההצגה ״הופעתו האחרונה של רמה״ שתורגמה ע״י שלדון פולוק מהמקור ״אוטרהרמהצ׳ריטה״, ונכתבה ע״י הסופר בהווה-בוטי במאה ה-8. באותו זמן, עבדתי על התסריט ולא ידעתי איזו השפעה תהיה להצגה עליי. התוצאה הייתה יצירת יקום מקביל, בו התגוררו הדמויות מהרמיאנה, כחלק מתסריט הסרט.

מרקו פיירה, המורה שלי לטיי צ׳י, מתגורר באורוביל. הוא אחד המארגנים העיקריים של פסטיבל הקולנוע באורוביל. הוא עזר לי למצוא את ג׳רמי וג׳וליה, שמגלמים את ג׳ון וקלרה, דמויות מרכזיות בסיפור שלי.

פרבין, קומרבל וקרישנה דווננדן, היו שותפיי במסלול הכתיבה. לאורך השנים, הם ראו אותי כותב מספר בלתי מוגבל של תסריטים. הם היו מקור לעידוד, ועזרו לי להמשיך ולהאמין בעצמי.

צ׳לה ווייטיאנטן השאילה לנו מצלמה נוספת. שאפשרה לנו להספיק הרבה יותר במסגרת לו״ז ההסרטה.

יורית רוזן ובעלה אבירם מייסדי ״קהילת סדנה פורסט״ שבאורוביל. התפיסה של גידול ילדים בסרט באה מפילוסופית ה-״אנסקולינג״ אותה הם מיישמים עם ילדיהם.

פרנק אפרדריס במאי ומפיק בכור מצרפת, עם היסטוריה מרשימה בקולנוע. הוא עבר עם כל השחקנים, בפורמט של סדנה, בשלב הטרום הפקה. אני מאמין שתרומתו הוסיפה בצורה ניכרת לאיכות המשחק בסרט.

שירים

ערכת עיתונות

פוסטר ברזולוציה גבוהה

הערות עיתונות

צור קשר